החלטה בתיק תא"ק 7534-11-10

בפניי בקשת רשות להתגונן של החייב העיקרי ושני ערבים להלוואה בסך 145,000 ש"ח, שנטל המבקש מס' 1 ביום 26/10/09. מעמדם של הערבים הינו של "ערב יחיד" וחלקו של כל אחד 50%.

לאחר ששמעתי את החקירה הנגדית וקראתי את סכומי הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לדחות את בקשת הרשות להתגונן של המבקש מס' 1 ולקבל את הבקשה מטעם המבקשים מס' 2 ו-3.

שלושת המבקשים חתמו על תצהיר אחד, אך הגנתם שונה. המבקש מס' 1 הצהיר כי קיבל מהמשיב מספר הלוואות ואשראי ( סעיף 4 לתצהיר), וכי בעת החתימה על ההלוואה דנן לא קיבל מהפקידה כל הסבר, שיאפשר לו לשקול את היבטיה המשפטיים והסיכונים הכרוכים בקבלתה ( סעיף 9 לתצהיר). יוער כי בסעיף נכתב: "אני המבקש 1 מצהיר כי המשיב הסביר לי..." וב"כ המבקש טען בדיון כי אין למבקש מס' 1 טענות לגבי גובה החוב אלא רק טענה בעניין חובת ההסבר והגילוי, וביחס לתצהיר טען כי מדובר בטעות סופר, בגינה נשמטה המילה "לא" ( פרוטוקול, עמ' 2, שורה 16). אני מוכנה לקבל את הטענה לטעות סופר, לאור הקשר הדברים, אך טענת המבקש מס' 1 כי לא קיבל הסבר אינה מקימה לו הגנה.

המבקש מס' 1 קיבל את ההלוואה, חתם על מסמכי ההלוואה, ידע כי יש לו חוב בבנק הפועלים וכי עליו להגיע לבנק להסדיר הלוואה שתכסה את החוב ( שם, עמ' 3, שורות 16-27). המבקש טען כי לא ידע שההלוואה נכנסה לחשבונו וכיסתה את ההלוואות שהיו לו ( שם, שורות 29-30). המבקש מס' 1 המשיך וסיפר כיצד חתם על מסמכי ההלוואה "תוך שניות" וללא קבלת הסברים, אך לבסוף מודה כי קיבל את ההלוואה ואף עשה שימוש בכספים: "ש. מה עשית בכספים האלה 145,000 ש"ח? ת. הסברתי לך שהיו לי גם שתי הלוואות ובניתי בית בסה"כ" ( שם, עמ' 4, שורות 14-15). המבקש מס' 1 היה מודע לטיב העיסקה שחתם עם המשיב, אין לו טענה להטעייה, לא לתנאי ההלוואה ולא עצם קיום החוב.

על כן אני קובעת כי המבקש לא הרים את הנטל המזערי, ואין בפיו הגנה, אף לא בדוחק, בפני החובה לשלם למשיב את כספי ההלוואה שקיבל.

המבקשים מס' 2 ו-3, אחיו של המבקש ואביו, בהתאמה, זכאים לקבלת רשות להתגונן בשל הפרת חובות המשיב כלפיהם.

כיום אין עוד מחלוקת כי הערב גם הוא "לקוח" לעניין חוק הערבות, התשכ"ז-1967 ולעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (ראה גם ע"א 1570/92 בנק המזרחי נ' פרופ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369).

חובת הגילוי כלפי הערבים רחבה, ומבוססת על עקרון האמון, כפי שנקבע ב ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי, 7.7.2008, (מופיע בנבו), תוך הפנייה למאמר של ד"ר ר. פלאטו-שנער, "חובת הגילוי הבנקאית כלפי הממשכן נכס להבטחת חיובו של אחר", הפרקליט מט(2) 385 (2007): "תאוריית האמון הפכה לערך מרכזי בדיני הבנקאות שלנו. אם בעבר הוכרה חובת האמון רק כלפי לקוחות הבנק, כיום ניכרת מגמה ברורה של הרחבת החובה והחלתה גם כלפי זכאים נוספים, לרבות כלפי אלו הממשכנים נכס להבטחת חובות של אחר... עיקרון האמון מוליד חובת גילוי במובן הרחב. חובת הגילוי במובן הרחב כוללת לא רק גילוי טכני של עובדות ונתונים, אלא גם, ובעיקר, חובה להסביר לממשכן את משמעותה המלאה של העסקה על כל פרטיה, וחובה להשיג את הבנת הממשכן לכל המידע וההסברים שנמסרו לו... לאור זאת, מקובלת עליי קביעתו העקרונית של בית המשפט בדבר הטלת חובת גילוי במובן הרחב על הבנק כלפי הממשכן". מובן כי הדין החל על משכון לטובת אחר זהה לדין החל על ערבות, כפי שנקבע באותו פסק דין.

המבקשים מס' 2 ו-3 טענו כי לא קיבלו כל הסבר מהמשיב אודות ערבותם. טענה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית, בה כל אחד מהעדים המתין מחוץ לאולם בעת שהאחרים נחקרו, ובעדות המבקש מס' 1 לפיה הוא רק אמר להם שהוא מבקש לקחת הלוואה חדשה, ולא מסר להם את סכומה או פרטיה ( פרוטוקול, עמ' 4, שורות 5-13). כל נסיונות ב"כ המשיב לדלות מפי המבקשים נתונים אחרים לא צלחו, וכולם עמדו על הגירסה לפיה ההחתמה בבנק לא ארכה יותר ממספר שניות, כי המסמכים היו מוכנים מראש והמבקשים רק התבקשו לחתום, ולא קיבלו העתקים, והכל בניגוד ל סעיף 22 לחוק הערבות ול כללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992.

כמו כן לא נסתרה טענה נספת של המבקשים לפיה לא קיבלו מהמשיב הודעות על אי קיום החוב על ידי המבקש מס' 1, החייב העיקרי, כאמור ב סעיף 26 לחוק הערבות, אלא רק לאחר שהוגשה התביעה. הסיבה שהמכתבים שב"כ המשיב הציג בחקירה הנגדית לא הוגשו ולא סומנו כמוצגים (כפי שהלין על כך בסעיף 24 לסיכומיו), הינה שהמבקשים לא אישרו קבלת המכתבים. בחקירה הנגדית למבקש מס' 2 כלל לא הוצגו מכתבים, והמבקש מס' 3 הכחיש מכתבי התראה: "אני לא קיבלתי ולא הגיע אלי שום מכתב הביתה" ( פרוטוקול, עמ' 6, שורות 19-20). מכתבי ההתראה לא צורפו לכתב התביעה. אין חולק כי המבקשים הסכימו לחתום למבקש מס' 1 על ערבות לקבלת הלוואה, והם מודעים למהות הערבות ככזו, אך שאר ההנחות של המשיב בעניין ידיעתם את מצבו הכלכלי, חובותיו ואי עמידתו בהלוואה, בגלל שהם קרובי משפחתו, אינה מספיקה כדי לסגור את דלתות בית המשפט בפניהם בטענותיהם לעניין אי קיום חובת הגילוי על כל רכיביה.

יוער כי לחיזוק טענת הערבים כי לא הוסבר להם דבר אודות תנאי ההלוואה די לעיין בכתב הערבות עצמו, בו נרשם ביחס למבקש מס' 2 "(מובטל) בעבר סגן מנהל ..." [כנראה שהמילה הלא ברורה היא 'עירייה', לאור האמור בפרוטוקול, הערה שלי, ג.ס.ב.]  וכן " ללא תשלום" בשורה שליד המבקש מס' 3. בדיון שמענו כי אכן המבקש מס' 2 אינו עובד משנת 2007, והמבקש מס' 3 בעל חשבון בנק מוגבל. פרטים אלה מתוספים לעדויות המבקשים בדבר ההליך הלא רציני והמהיר של ההחתמה על כתב הערבות.

הסיכום הינו כי בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקש מס' 1 נדחית, ובקשת המבקשים מס' 2 ו-3 מתקבלת בטענותיהם.

התצהיר יהווה כתב הגנה מטעמם של המבקשים מס' 2 ו-3.

מאחר והבקשה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, אין צו להוצאות שלב זה של הדיון, אלא הן יילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: